<h1>הבתים — שערי איסור הוצאה שער שמיני</h1>
<h2>דף ה:</h2>
המוציא מרה"י לרה"י או מר"ה לר"ה וכרמלית באמצע פטור. וכן המושיט או הזורק מזו לזו וכרמלית באמצע פטור. המוציא חפץ מר"ה לכרמלית והניחו שם וחזר ועקרו מכרמלית והניח ברה"י, או שהוציאו מרשות היחיד לכרמלית והניחו שם וחזר ועקרו מכרמלית והוציאו לר"ה ה"ז פטור. לשון רבינו משה. המוציא מרה"י לרה"ר ועבר על מקום פטור שהיה ביניהם בהליכתו חייב, שהמהלך אינו כעומד. ואין צריך לומר בזורק שעקר החפץ במקום פטור שאינו חשוב כמי שנח שם. היה עומד במקום פטור ונטל החפץ מרה"י או מאדם העומד שם פטור. וכן אם הכניס (מרה"י לרה"ר) [מרה"ר לרה"י] ועמד במקום פטור פטור. לשון רבינו משה. ויש מי שפסק שאם עמד שם חייב. ופסק הר"ם נראה לנו עיקר.
<h2>דף ז:</h2>
נעץ קנה ברה"י אפילו גבוהה מאה אמה וזרק מר"ה ונח על גביו חייב, שרשות היחיד עולה עד לרקיע. לשון רבינו משה. ויש מן הגדולים שרצה להוכיח מכאן [שאין] צריך ברשות היחיד מקום ארבעה, שהקנה אין בראשו ארבעה. וזה אינו נראה, שבכמה מקומות בתלמוד אמרו שברשות היחיד צריך שינוח ע"ג מקום ארבעה. והיה נראה לנו בזה שמפני שראש הקנה נעוץ בארץ, ראשו נגרר אחר עיקרו, שהרי הוא כאילו נח בארץ, ולא הצריכו מקום ארבעה אלא בדבר שאינו מחובר לארץ. אלא שלזאת הסברא יקשה לנו מה שיתבאר ברחבה. אילן שהוא עומד ברשות היחיד ונופו נוטה לר"ה וזרק ונח על נופו פטור, שאין הנוף הולך אחר העיקר. לשון רבינו משה.
<h2>דף ח.</h2>
זרק קנה או רומח מרה"י ונתקע בר"ה כשהוא עומד פטור, שהרי מקצתו במקום פטור. לשון רבינו משה. וזרק כלי מרה"י לר"ה והיה אותו כלי גדול ויש בו ארבעה על ארבעה בגובה עשרה פטור, מפני שכלי זה רה"י גמורה הוא, ונמצא כמוציא מרה"י לרה"י. לשון רבנו משה. ויש מי שאמר, שלא נאמר דבר זה אלא כשזורק דרך גובהו, שנמצא כשנח בר"ה יש לו תורת רשות היחיד, שגבוה עשרה ורחב ארבעה. אבל זרקו דרך רוחבו, שנמצא כשנח ברשות הרבים אין לו גובה עשרה חייב. ודבר של טעם הוא זה. ואם היה בגובהו יותר מעשרה, אע"פ שאין ברוחבו ארבעה פטור, שזה כזורק למעלה מעשרה ברשות הרבים, שפטור. ואפילו אין בכל גובהו יותר מעשרה אם היה כלי העשוי מקנים פטור, שאי אפשר לקרומית שלא יעלה למעלה מעשרה. ואם היה הכלי רחב ארבעה ואין בגובהו עשרה, אע"פ שיש בגובהו יותר משבעה וכפאו על פיו, אין אומרים כשהוא בסמוך לשלשה סמוך לארץ לבוד ודינו כרשות היחיד, שהמחיצות לתוכן עשויות ואין כאן תורת לבוד וחייב. ויש להוכיח מכאן שאין לכלים תורת כרמלית ולא [תורת] מקום פטור, שאם כן היה כזורק מרשות היחיד לכרמלית או למקום פטור שפטור.
<h2>דף צט:</h2>
בור תשעה ברשות הרבים ועקר חוליא מקרקעיתו והשלימו לעשרה אע"פ שעקירת חפץ ועשיית מחיצה באין כאחד פטור, מפני שלא היתה המחיצה עשרה בתחילה. היה בור עשרה והשליך בו חוליא ומיעטו מעשרה פטור, שהרי הנחת החפץ וסילוק המחיצה באין כאחד. לשון רבינו משה. הזורק דף ונח ע"ג יתידות בר"ה ונעשית רה"י, ואפילו היה כלי על הדף פטור, שהרי עשיית המחיצה עם הנחת הכלי באין כאחד. לשון רבנו משה. ויש מי שכתב, שאם הגביה הכלי בזריקתו ונח הדף ע"ג יתידות קודם שינוח הכלי עליו [חייב]. ונראין דבריו.
<h2>דף ק.</h2>
בור שהיה עמוק עשרה ורחב שמונה ברשות הרבים, וזרק מחצלת מר"ה וחלקה הבור ברוחבו לשנים, פטור, שהרי עם הנחת הכלי בטלו המחיצות, ועשה כ"מ מהם פחות מארבעה על ארבעה. לשון רבינו משה. והרב בעל השלמה פסק חייב. ופסק הר"ם נתברר לנו. יש מן הגדולים שאמר, מה שאמרו שמחצלת מבטלת מחיצה, בד"א כשדעתו לחלק, אבל אין דעתו לחלק הואיל ואינו ביטול אינה מבטלת מחיצה, כדרך שאמרו בעמקה, וכדרך שאמרו בדבילה מפני שאינה בת ביטול אינה מבטלת מחיצה. ויראה לי שאין חילוק במחצלת בין דעתו לבטל לאין דעתו לבטל, כי מה שאמרו בעמקה שאינה מבטלת מחיצה [לפי שאין דרך למעט העומק במחצלת. אבל לחלק הבור] לשנים דרך לעשות מחיצה ממחצלת, לפיכך מבטלת מחיצה.
בור בר"ה עמוק עשרה ורחב ארבעה מלא מים וזרק לתוכו חפץ ונח על גבי מים חייב, שאין המים מבטלין מחיצות. היה מלא פירות וזרק לתוכו פטור, שהרי מיעטו הפירות את שיעורו. לשון רבינו משה. יש מי שהקשה, מה שאמרו בענין חריץ שבין שתי חצירות עמוק עשרה ורחב ארבעה מילאהו תבן וקש אינו בטל וצריך לערב שנים. שמענו מזה שאין אוכלין מבטלין מחיצות, והרי הוא כאילו אינו. וכתב רבינו האיי גאון כי מה שאמרו בזה פירות מבטלין מחיצה הוא כשמבטל אותם בבור, שאין דעתו לפנותן. וחכמי התוספות פירשו זה בפירות של טבל, שמפני שאינם ראויים לאותה שבת מבטלין מחיצה. ואין אחד מאלה הביאורים נכון. ויראה לי, כי זריקה ברשויות אינו חייב עד שיזרוק במקום שיש בעומקו עשרה ורחב ארבעה. וכשמילאהו מים לא מיעט אוירו, שהרבה דברים נשקעים תוך המים, והרי הוא כאילו זרק תוך החלל כשאין בו דבר. אבל מילאהו פירות או דבר אחר, נתמעט האויר, והרי הוא זורק במקום שאין עומקו עשרה. אבל לענין עירוב אין החריץ המהלך בין שתי החצירות מסולק אלא כשמילאהו בדבר שמבטל אותו שם.
הזורק ארבע אמות ברשות הרבים ונח החפץ בכותל, כגון שזרק חלב או בצק ונדבק בכתלים, אם נדבק למעלה מעשרה טפחים כזורק באויר, שלמעלה מעשרה ברשות הרבים מקום פטור. ואם נדבק למטה מעשרה כזורק בארץ וחייב. זרק למעלה מעשרה טפחים ונח בחור כל שהוא פטור. לשון רבינו משה. ואע"פ שעובי החלב או הבצק מכלל הארבע אמות חייב, הואיל ואינו דבר שדרכו לבטלו אינו ממעט השיעור. אבל אם היה טיט וכיוצא בזה, שדרכו לבטלו, וממעט השיעור.
<h2>דף קא.</h2>
נעץ קנה בר"ה ובראשו טרסקל וזרק ונח על גביו פטור שאין ר"ה אלא עד י"ט. לשון רבינו משה. מלשון הר"ם נראה, שאם היה בתוך עשרה וזרק ד"א ונח בטרסקל חייב כאילו זרק בר"ה. והראב"ד כתב אפילו עד עשרה פטור, שזה אינו רה"י. שאין אומרים גוד אחית מפני שהיא מחיצה שהגדיים בוקעים בה. ור"ה אינו אלא כרמלית שאין ראוי לכתף עליו. ויש מי שאמר, אפילו היה הכלי גבוה עשרה ורחב ארבעה אין ראוי לו דין רשות היחיד מאותו הטעם שביאר הראב"ד, בין שיהיה למטה מעשרה או למעלה מעשרה. ובזה אני חוכך להחמיר, הואיל ויש בו רשות היחיד. שמפני מה שתחתיו לא יבטל מדין רשות היחיד אחר שיש בו שיעור רה"י. וכשאין בו שיעור רה"י יראה לי שאין לו תורת רשות היחיד. [דאין] אומרים גוד אחית ולא תורת כרמלית ולא תורת מקום פטור, שאין לכלים תורת [כרמלית ולא תורת] מקום פטור. ואם הוא למטה מעשרה הרי הוא כזורק ארבע אמות ברשות הרבים תוך כלי [ו]חייב.
